<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"ט</h1>
<h2>דף קכח.</h2>
סומא פסול לעדות ואפילו ראה כשהוא פתוח ונסתמא פסול אבל פתוח ונסתמ' וחזר ונתפתח כשר דבעי' שיהא ראוי להגיד בשעת ראייה ובשע' הגדה שיהא תחלתו וסופו בכשרות כאשר כתבתי בדיני עדות בח"ו אבל פתוח ונסתמא אף על פי דידעינן דקושטא קא מסהיד שכב' ראה כשהיה פתוח ויודע לכוין מצרנאה אם הוא קרק' או לכוין עדותו אם הוא עדות אחר ואף על פי שיכול להעיד בכתב פסול בתרא. ומבן י"ג כשר להעיד כאשר כתבתי בדיני דיינים בח"א ומן הירושלמי משמע שכשר אף על פי שעדין לא הביא שתי שערות והרמב"ם ז"ל כתב ודוקא שהביא שתי שערות. והא דגרסינן דכל דין שדן מבן י"ו עד י"ח החזיר להם שאני התם דבן י"ח מצא חלקיה הספר ובתורה שבכתב ועל פה דקדק בדיני' והרמב"ם ז"ל כתב שבן י"ג והביא שתי שערות מקבלין עדותו למטלטלין אבל לקרקעות עד י"ח.
<h2>דף קנה:</h2>
חרש שוט' וקטן אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר מן התורה אבל חז"ל תקנו לחרש וקטן שיהא נושא ונותן משום כדי חייו כאשר אבאר לא בכל ענין. חרש שאינו מדבר ולא שומע ונרמז במטלטלין כלומר מוכר ולוקח ברמיזה פירוש מאצבעותיו או מראשו אבל לא בקרקע ובטלטל צריך לבודקו יפה להתישב בדבר (והבדיקות תמצא בענין אח' בענין גט) ומדברי רב אלפס נר' שמוכר בקופץ ונקפץ כלו' בקפיצת השפתים שהוא יותר מעט מרמיזה והתו' כתבו שצריך רמיזה וכן כתב הרמב"ם ז"ל ועוד כתב דוקא במטלטלין וכן נראה עיקר בתרא. קטן יש לו ג' עתים לענין זכייה ולענין משא ומתן קודם שש שנים כלו' מיום שנולד עד שש שנים והזמן השני משש שנים עד שהגדיל כלומר בן י"ג שנים ולקטנה בת י"ב והביאו שתי שערו' והזמן הג' עד בן עשרים. ואלו דיניה'. הזמן הראשון קטן אפי' בן יום א' זוכה לעצמו ע"י אחר כלו' שזוכ' לו אדם בשבילו, ואם הגדיל בענין שנותנין לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו הו' בעצמו כשדע' אחר' מקנה לו כלו' שאחר מקנה לו, אבל בלא דע' אחר' מקנ' לו אינו זוכה לאחרי' עד שיגדיל כלו' בן י"ג שנה וקטן זה שאמרנו אין לו זכייה כלל אפילו מדרבנן אלא כשדעת אחרת מקנ' לו זולתי במציאה מפני דרכי שלום ואין יכול להקנות משלו עד שיהא בן שש וכתבו התוספות כי אפילו הגיע לצרור וזורקו וכו' אינו זוכה לעצמו אפילו דעת אחרת מקנה לו בקנין סודר שאין לו דעת להבחין בקנין חליפי סודר. והזמן השני משש שנים עד שיגדי' להיות בן י"ג או קטנה בת י"ב קראו אותה חכמים פעוטות ומקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין דוקא משום כדי חייו הכל לפי חריפותו בן שש או בן שבע או בן עשר ובודקין אותו ואם הוא מבין וחריף ודוקא שאין להם אפוטרופוס אבל יש להם אפטרופ' אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר כי אין מעשה קטן וקטנ' כלו' במקום שיש שם אפטרופוס במקח או ממכר או במקו' שיש שליש וכתב רב האיי בספר מקח וממכר שלא ימכור אלא לכדי חייו ולפי דעתנו אנו רואים שאם יש ממון הרבה שינתן לו ממנו מקצ' בסחורה כדי שיתלמד במקח וממכר אע"פ שאין צריך לכדי חייו ולפי מראית עיני הדיין עכ"ל. והרמב"ן כתב דמקחו מקח וממכרו ממכר לא שנא כדי חייו לא שנא יותר מכדי חייו כמו במתנ' דלא פלוג במתנתו שטעמו כדי שישמשו אותו ויעשו כל צרכו כאשר אבאר ע"כ. וטעותו כלומר אונאתו עד שתות כמו באדם גדול ומתנתו מתנה אחד בריא ואחד ש"מ וא' מתנה מרוב' ואחד מתנ' מועט. ופסק ר"ח בשם רב האיי כי מה שאמרנו מתנתו מתנ' אפי' יש שם אפוטרופוס כי על האפוטרופוס ליקח ולמכור ואין מקחו מקח כשיש אפוטרופוס אבל מתנה הוא מטעם שעש' לו נחת רוח על כן נתן לו ולפיכך אפילו יש שם אפוטרופוס מועלת אבל אפוטרופוס אינו יכול ליתן ודקדקו הפסקנים כי דוק' במטלטלי מתנתו מתנ' אבל לא במקרקעי. וכן כת' הרמב"ם ז"ל במכיר' וחלק על מה שכתב ר"ח כי אם יש שם אפוטרופוס כתב שאין מתנתו מתנה וגם נר' מדבריו כמו הרמב"ן בכדי חייו וכל זה שכתבתי בשיודע משא ומתן לפי חריפותו משש או מז' או מיותר. והזמן השלישי מי"ג שנה והקטנה מי"ב שהביאו ב' שערות אף ע"פ שאין יודעין בטוב משא ומתן כל מעשיהן קיימים במטלטלים אבל לא בקרקע עד שיהא יודע בטיב משא ומתן ודוקא בקרקע שלו אבל בקרקע של אביו כלומר שירשה מאביו אין ממכרו ממכר ואפילו יודע בטיב משא ומתן ואפילו הביא שתי שערות עד שיהא בן כ' אבל מתנתו מתנה בין במתנת בריא בין בש"מ בין מרובה בין מועטת אפילו בקרקע ואינו יודע בטיב משא ומתן. וכת' הראב"ד כי הא דאמרינן דאין הבן מוכר בנכסי האב עד שיהא בן כ' דוקא כשירש מאביו אבל אם נתנם לו אביו בתורת מתנה מעות לקנות שדה או שדה יכול למכור כדאמרינן גבי משליש מעו' ליק' שדה לבתו דאמרינן וכי אינה של שדה והיא רוצה למוכר' הרי היא מכורה ומיירי שיש שם בנים ולפיכ' היא מקבלת מתנה וע"כ יכולה למכור קודם כ' שנה דאי הויא יורש' לא היתה יכולה למכור עד כ'. ועוד כתב כי דוקא בנכסים של עצמו אפילו אינו יוד' בטיב משא ומתן כיון שהוא גדול מתנתו מתנה והוא דלא ראו בו דברים של שטות אבל בנכסי אביו לא שנא מכר לא שנא מתנה. ואבן מאגש כתב כי ה"ה נכסי אביו במתנה וכן הרשב"א ועוד כתב כי דוקא בן בנכסי אביו אבל בנכסי שאר מורישיו או שנתנו לו אביו במתנה יכול למכור כמו בנכסי עצמו וכן הדי' לבת יורשת שיכולה למכור כמו בנכסי עצמו. ורב אלפס לא חילק בין בן לבת בין יורשה מאביו לקנאה הוא ממעות שירש מאביו וכן כתב הרא"ש. ודוקא דאינו מוכר דוקא בנכסים שירש מאביו אבל קנה קרקע ממעות שירש מאביו יכול למכור אותו קודם עשרים משעה שנעשה גדול וכן כתב הרמב"ם ז"ל ור"ת כתב כי לאו דוקא בנכסי אביו כי ה"ה אפילו קנה קרקע ממעות שירש מאביו אינו יכול למוכרו. ואין עדותו עדות בקרקעי בזה הזמן אבל במטלטלי עדותו עדות משיגדיל כלו' בן י"ג ואפילו לא יודע בטיב משא ומתן והוא שלא נראה בו סימני שטות ובודקין אותו אם הביא שני שערות ויש מי שכתב שאם יודע במשא ומתן שמוכר בנכסי אביו מי"ג ולמעלה שהביא שני שערות ורב אלפס והרמב"ם ז"ל כתבו כמו שכתבתי וכן עיקר. ואם היה בן עשרי' ולא הביא שתי שערות הרי הוא כמו פחות מי"ג עד רוב שנותיו ואם נולדו בו סימני סריס והוא בן עשרים הרי הוא כמו שהביא שתי שערות וכן מוכח ביבמות גטין כתובות בתרא וכתב ר' אפרים בספר הקצר עד שיהיה בן ו' אינו מועיל הקנאתו כלום ומשש ולמעלה הקנאתו הקנאה בין לענין מתנה בין לענין מכר ונראה כי זה כמו שכתבתי. ועוד פשוט בבתרא כי תוך הזמן כלפני זמן כלומ' שנת י"ג או שנת עשרים דינ' כלפני הזמן וכן שנת י"ב לקטנה. ובן עשרים שמוכר בנכסי אביו כמו שכתבתי אפילו אינו יודע בטיב משא ומתן ודוקא שהביא שתי שערות או נולדו לו סימני סריס ואם לא הביא ולא נולד לו אינו יכול למכור עד רוב שנותיו שהם ל"ו אפילו בנכסי עצמו. לשון רבי' משה במז"ל במכירה פכ"ט אני אומר שאין מקח הקטן וממכרו במטלטלים קיימין אלא כשמשך או המשיך אבל אם נתן מעות על המקח וחזר בו אינו מקבל מי שפרע ואחרים שחוזרין בו עומדין במי שפרע וכן אם קנו מיד הקטן או השכיר מקום המטלטלין וחזר לו לא קנה הלוקח שאין מוציאין מיד הקטן בדין ואין הקנין מיד הקט' כלום שהקנין בשטר ואין העדים חותמים עליו על שטר אדם גדול וכן קטן שקנה המטלטלין מאחרים וקנו מידם או שכר מהם המקו' לא קנה עד שימשיך לפי שאינו זוכה בדברים שזוכין בהם הגדולים ראיה לדבר שאין חצר של קטן קונין לו מפני שנתרבו מדין שליחות ולא מדין ידו כמו שיתבאר ולא יהיה הקנין או שכירות המקום גדול מחצרו אבל קטנה שנתרבית חצרה מידה תקנה המטלטלין מאחרים אם קנו מידם או בשכירות מקו'. ירא' לי שקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק תעמוד בידו אף על פי שאין מוכר בקרקע כלומר שהקטן כמו שאינו לפנינו הוא וזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו. ועוד כתב שם מי שמכר בין בנכסיו בין בנכסי אביו ומת ובאו קרוביו וערערו שהיה קטן בשעה שמכר ובקשו לבדוק אין שומעין להם. ועוד כתב שהסימנים משתנים במיתה וחזקה היא שאין העדים חותמין על השטר אלא אם כן ידוע בודאי שהמוכר גדול וכן פשוט בגמרא בתרא. פחות מן עשרים שמכר קרקע אביו חוזר ומוציא מיד הלוקח כל הפירות שאכל ואם הוציא הוצאות או שנטע וזרע שמין לו וחוז' השאר כדין זה הורו רבותי ואני אומ' שאפילו היה קטן כשמכר קרקע מנכסי אביו או שנעשה בן כ' ולא מיחה נתקיימה ביד הלוקח שהרי רצה בממכרו. השכור מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה קיים, ואם הגיע לשכרותו של לוט והוא השכור שעושה ואינו יודע מה שעושה אין מעשיו כלום והרי הוא כשוטה או פחות משש. והורגים ומלקין אותו אם עבר עבירה והרי הוא כפקח לכל דבר זולתי שפטור מן התפלה כאשר אכתוב בספר האח' וכל זה שלא הגיע עדיין לשכרותו של לוט אבל אם הגיע לשכרותו של לוט אין מעשיו כלום ופטור מכל הדברים שכתבתי בעירובין [ס"ה ע"א] לשון הרמב"ם בזכייה פרק ד' השוטה אינו זוכה לא לעצמו לא לאחרים והמזכה לשוטה על ידי בן דעת זכה אבל החרש זוכה לעצמו כמו שביארנו בהלכות גזילה ע"כ.
